אחת ההתמודדויות שלנו כהורים, היא השדה החברתי שלהם. 
שם אנחנו לא תמיד שולטים, שם אנו צריכים לתת להם להתחכך מצד אחד, ומצד שני לתמוך בהם בצורה נכונה. 
לא לעשות את העבודה במקומם.
קשה, אבל כדאי! 
כי אם אנחנו מצליחים להקנות להם את הכלים הנכונים, הם "גדלים" ומפתחים כלים משלהם להתמודדויות בחיים.

מה לעשות כשלילד שלי אין חברים?

מתנות קטנות לחיים...
עם עבודה והשקעה הופכות למתנות גדולות!
אני המובילה את החיים שלי אני לא מובלת..
התדמית באה לשרת אותי, היא לא מובילה אותי!
סדנה לבנות שירות של מעגלים המסיימות את השירות ויוצאות לחיים העצמאיים...

סדנא שהעברתי בשבת לשכבת כיתה יב' מאולפנת פסגת זאב בירושלים.
בחרתי להתמקד בנושא התקשורת לקראת יציאתן לשירות. 
הבנות קיבלו מספר טיפים מעשיים בניהול שיח שיכול לשמש גם כבסיס לתקשורת בזוגיות.

סדנת שחרור ויצירה עם ה- בנות ה-מדהימות!
רקדנו...שחררנו...יצרנו.
והתמלאנו באנרגיות.

"עיקר ישוב הדעת הוא על ידי שמחה, כי על ידי השמחה יוכל להנהיג את המוח כרצונו ולישב דעתו ולחשוב." (רבי נחמן מברסלב)
אתמול בערב משמהותי עם "אולפנת נחלה-דרכא" - שירים וריקודים לתוך הלילה...
בנות מקסימות, מלאות אנרגיה.

פעילות עם ילדים בגן: בעקבות הסיפור על ממושי הארנב/ כתבה שולמית כהן אסיף.
מהי חברות אמיתית?
"חבר=לא בגלל מה שיש לי, אלא בגלל מה שיש בי"
משפט "הנוגע" לכולנו..

עוד ערב משמהותי עם בנות מבית ספר "מקור חיים" בירושלים,
עם הרבה אנרגיות של הצוות והבנות.
נהנתי מאוד.

ביום שישי האחרון העברתי מס סדנאות לשכבות ז' וט' כ- 85 בנות מאולפנית ריגלר מנתניה בנושאי תקשורת בינאישית ויצירה.
בנוסף ערכנו טקס הפרשת חלה (מבלי לוותר על הכנת פיתות אישיות אסליות)
הבנות למדו התרגשו שיתפו ויצרו...
נהנתי מכל רגע!

סרטון מוכר מנקודת מבטו של הילד כיצד הוא חווה את ההורה.
שלושה משפטים שבעיקר התחברתי אליהם בסרטון:
1. "אני צופה בך, אני מסתכל עליך"- רוב החינוך מושתת על הדוגמא האישית שאנו משדרים לילדנו, ופחות מה שאנו אומרים.
לעיתים אנחנו מצפים מילדנו שיתנהגו בדרך מסוימת, אך אנו לא פועלים בדרך זו.
אל לנו לצפות שינהגו אחרת מאתנו, זה מתחיל מהדברים הקטנים כמו סדר בחדר שלנו והרגלי אכילה.

2. "הזמן שאתה מבלה איתי אפילו בעשיה של משהו מטופש נותן לי את הרגשת הביטחון"- הקדשת הזמן המיוחד שלי כהורה לילד ללא מסיחים אחרים מסביב, מקנה לו ביטחון- אני שייך, רואים אותי, מתייחסים אלי, "יש לי מקום בעולם.."

3. "אל תפחד להראות כשלונות/ טעויות שלך כדי שאוכל ללמוד מהם"- כישלון לא מהווה חולשה.
ואני מוסיפה אל תפחד לתת לילד שלך להיכשל/ לטעות כי כך גם הוא ילמד מטעויותיו, לעיתים אנו מאוד רוצים לגונן על ילדינו, אך בעצם אנחנו לא מפתחים לו בכך את החוסן בהתמודדות מול כישלונות/ טעויות בחיים.

מודעות והתפתחות אישית - לימוד וסדנאות להתפתחות אישית וסדנאות להעצמה אישית:
מודעות והתפתחות אישית כוללת את המודעות לרגשות שלי ולאופן ההתנהלות שלי עם עצמי, בזוגיות, במשפחה ואף בהתנהלות הרגשית שלי מול החברה.
משמהותי מזמינה אתכם להצטרף לסדנאות בנושאים שונים הקשורים בהתפתחות אישית, סדנאות העוסקות בהעצמה אישית וסדנאות חד פעמיות בנושאים שונים הקשורים לגוף ונפש.

הסדנא "אמא חבקיני חזק"- הינה סדנא לאמהות צעירות הרוצות ללמוד מה הם הרגשות שנבנות אצל הילד מגיל קטן ובאופן הנכון עד כמה שניתן.
בסדנא נתמקד ברגשות המשמעותיים, נלמד כיצד הם מתפתחים, היכן הם ממוקמים בגופנו, מה תפקידו של כל רגש, מהם התדרים המשפיעים על הרגשות.
כמו כן נבצע תרגילים חוויתיים המלמדים אותנו על השלכותיהם של הרגשות עלינו כיום.
 נלמד איך ניתן לתקן אותם כבוגרים , אם נחסכו מאיתנו כשהיינו ילדים.

בחודשים הקרובים תיפתח בעז"ה קבוצת לימוד "מודעות והתפתחות אישית" בשדמות מחולה, לפרטים נוספים:

 המסכה היא: מה לא אני!

אם אני קם בבוקר ומרגיש אפס- זה לא אני!

אם ההרגשה הרעה עם עצמי מכניסה אותי לפחד- זה לא אני!

אם באופן קבוע לא נעים לי לומר: "לא".  
כשמבקשים ממני משהו- זה לא אני!

אם אני פוחד לא לשלוט על חיי ולכן לא מסתכן מעבר למה שנראה לי- זה לא אני!

אם אני מרגיש אשם עם עצמי- זה לא אני!

אם אני תמיד טרוד בשאלה מה יגידו עלי- זה לא אני!

אם לא נעים לי לאכזב אחרים- זה לא אני!

אם אני לוקח אחריות על כל מה שזז- זה לא אני!

אם אני כועס בצורה אלימה - זה גם לא אני!

אם אני עצוב ומדוכא- זה לא אני!

אם אני לא אני- אני לא חי את החיים.

אם אני כואב- זה אני! אם אני שמח- זה אני!

כשאני אני-  אני חי!!!

אמא חבקיני חזק -פירסום

כמה פעמים הבטחנו לעצמנו: "את הילד הבא אגדל בצורה נכונה יותר!" ?

כבר מגיל קטן אמרתי לא פעם לעצמי או לאמא שלי: 
"אני לא אהיה כמוך, אני לילדים שלי אתן ... "

בין אם היו אלה ממתקים שחשקתי, או שנת צהריים שנכפתה עלי, וניסיתי בכל הכוח להתנגד לה.

מאוחר יותר, כשהפכתי לאם, חלק מ"הנדרים" אכן קיימתי, חלקם ראיתי "ממבט-על" שלא מתאים ולא טוב להתנהל בצורה שרציתי עם הילד וויתרתי, ואת "הנדרים האחרים" רציתי ליישם, אך גיליתי שזה לא פשוט.

במהלך השנים למדתי וקראתי על הורות מה צריך ומה כדאי לתת לילד. חלק מן ההמלצות הצלחתי ליישם וחלק לא.

הבנתי שמאוד קשה לי לשנות התנהלות רגשית מסוימת מול ילדיי.

עם הזמן, בסדנאות שעברתי ובלימודי מנחים מטפלים הוליסטים למודעות עצמית אצל עליזה בן דוד, הבנתי שאם אני רוצה לעשות שינוי משמעותי, עלי להתרכז קודם בעבודה עם עצמי, והשינוי שלי ישפיע על ילדיי.

השלב הראשון של בניית הרגש נעשה עם ההורים: עם אמא, עם אבא ומאוחר יותר עם החברה.

השלב שבין ארבעה חודשים לעוברות לבין גיל שבע שנים, הוא השלב הראשון והמשמעותי ביותר, מכיוון שבו מתרחשת התפתחות פיזית גדולה לצד התפתחות רגשית מנטאלית.

כל פוטנציאל רגשי שהילד מקבל בשלבים אלו, מאפשר לו אחר כך לתקשר רגשית באופן הנכון עם הסובבים אותו.

התנהלותנו הרגשית כהורים במהלך גידול ילדינו בגילאים אלו, משפיעה מאוד על הילד בבניית האני עצמי שלו ואף משליכה על התמודדותו מול החברה בעתיד.

בסדנא "אמא חבקיני חזק"   נתמקד ברגשות המשמעותיים, נלמד מי מפתח אותם, היכן הם ממוקמים בגופנו, מה תפקידו של כל רגש, מהם התדרים המשפיעים על הרגשות, וכן נבצע תרגילים חווייתיים המראים את השלכותיהם של הרגשות עלינו כיום, ונלמד איך ניתן לתקן אותם כבוגרים, אם נחסכו מאיתנו כשהיינו ילדים.

מה נסתר מתודעתנו אך משפיע על חיינו?

בתת המודע מאוחסנים ומקוטלגים הפחדים והסודות ששמרנו מגיל קטן מאוד.

לולא היה הדבר משפיע על חיינו, השד לא היה נורא: " כי מה שאני לא יודע לא מזיק."

הבעיה צצה כשחוויות אלו משפיעות על ההתנהלות הרגשית שלנו במהלך היום יום, שכן לתת מודע יש כוח רב בקביעת איכות חיינו.

כיצד תת המודע "עובד" ?

כבר בגיל הילדות, ככל שהילד קטן יותר, כך יש לו קושי גדול יותר "לשלם מחיר".

אם הוא נתקל בסיטואציה לא נעימה מול ההורים, הרגשתו הפנימית היא:

"אם המחיר שאשלם הוא- שאבא ואמא לא יאהבו אותי אז אני מת".

הוא מרגיש כך מכיוון שהוא הוא תלוי בהם ולכן אין לו היכולת לשלם מחיר.

אדם שאינו מסוגל לשלם מחיר, אינו יכול לכאוב.

כי בשביל לכאוב אנו צריכים לדעת לכאוב, לראות את המציאות כפי שהיא.

אז מה אנו עושים? מדחיקים.

התת מודע מציע כביכול פיתרון: כל מה שקשה לך נשים בתת מודע כדי שתוכל לגדול.

זהו מנגנון מדהים של הגוף שכילדים הוא מועיל לנו מאוד ומשרת אותנו, אך כמבוגרים הוא חוסם אותנו.

לו היה המנגנון הזה נפתח בהגיענו לגיל שמונה עשרה, זה היה נפלא, אבל לא כך קורה!

המנגנון גורם לנו לשכחה, אך בכל פעם בתור מבוגרים כשאנחנו חווים סכנה  או נכנסים למצב של הישרדות, או חשים טלטלה רגשית קשה, מיד נדלקות אצלנו נורות אדומות.

לעיתים אנו אף מרגישים את ההשפעה באופן פיזי ונפשי בגוף: דופק מוגבר, טונוס שרירים מכווץ, האדרנלין עולה בדם עד כדי חרדות וחולשה פתאומית.

איננו יכולים להודות בפחד שלנו, ולכן אנו מתחמקים תוף שימוש בתירוצים מתירוצים שונים כדי להסביר מדוע לא נעים לנו, מדוע אנו לא רוצים ללכת למקום מסוים , מדוע איננו  רוצים לעשות מעשה מסוים:

"לא רוצה ללכת לשם כי האנשים.."

באותו הרגע ממש, כל מה שהדחקנו לתת מודע מנהל לנו את החיים.

היכן נמצא התת מודע?

כיצד הוא משפיע על ההחלטות שלנו ועל מצב רוחנו ?

 איך אנו מתקנים הרגשה זו?

 בסדנא "סוד נסתר" נדון בשאלות הללו.

"הוא מעלה לי ת'סעיף " – למה?

במהלך היומיום קורה לנו שהאדם איתו אנו באים במגע-  בן זוג, הילד או כל אדם אחר "מעלה לנו ת'סעיף",עד כדי כך שקשה לנו לעצור מ"להתנפל" עליו.

התנגדות זו לאותו אדם יכולה להתבטא באמירת ביקורת כלפיו  ויכולה גם להתבטא בשפת גוף ובטון דיבור.

תופעה זו קורה לכולנו בתדירות רבה במהלך היום יום, אלא שלעיתים אנחנו לא שמים לב להתנגדות הפנימית שעולה בנו.

כל מפגש שלנו עם דמות כלשהי עוברת אצלנו מיד סינון וסימון הירארכי: היכן האדם שממולנו  בסקאלת סרגל המוסר שלנו או במדד של רף מסוים שאנו מציבים בד"כ לעצמנו ובעקבות כך גם לאחרים.

ההתנהגות שלנו כלפיו מתנהלת אוטומטית בהתאם ל"מדד" הפנימי שלנו בין אם אנו שמים לב להתנהגות שלנו ובין אם לא.

אחת הדוגמות הבולטות היא ההבדל בהתייחסותנו לבני האדם עפ"י הלבוש החיצוני שלהם:

כשאנו פוגשים אדם הלבוש  בחליפה ועניבה-  אוטומטית הוא יחשב בעינינו משכיל ותרבותי, ויחסנו אליו יהיה יחס מכבד, לעומת זאת כאשר אנו פוגשים אדם בלבוש מרושל נייחס לו תכונות של חולשה וחוסר סדר, והתנהגותנו אליו תהיה פחות מכבדת ולעיתים אף מזלזלת.

יש אנשים שבקריאת שורות אלו "יצקצקו" בלשונם ויאמרו: "לי זה לא קורה" או "ברור, ככה לא מתנהגים".

גם כאן חשוב לציין שהתגובות שונות מאדם לאדם: כל אחד צריך להתבונן פנימה לעשות חשבון נפש עם עצמו ולראות כיצד הוא פועל בסיטואציות דומות.

בשביל תקשורת נכונה יותר, מקרבת יותר, ואף למען ההתפתחות העצמית שלנו,  כדאי שכל אחד מאיתנו יתבונן בתגובותיו השונות כלפי הזולת וישאל את עצמו:

האם הגבתי באובייקטיביות?

אם משהו בדבריו הרגיז אותי, לבדוק,  מה הסעיר אותי ולמה?

מדוע התנהגות של אדם מסוים "הסעירה" דווקא אותי ולא את האחר שנכח באותה סיטואציה?

 מה זה אומר?

 מתוך התובנה שתצמח בעקבות השאלות הללו, נבדוק כיצד נוכל לתקשר נכון יותר עם הסובבים אותנו.

כל זאת נלמד ונתנסה בסדנא "אתה מקפיץ אותי".