תקשורת
מקרבת / יסכה יחיאל
אדם רוצה לא אחת לעשות שינוי בדרך חייו
מבחינה נפשית ומבחינה התנהגותית.
הרצון וגם עצם השינוי בא מתוך "הילד שבו", חלק המאופיין
בגמישות ובשאיפה לשינוי. להשגת מטרה זו על אדם לקבל סביבה תומכת, ללא תנאי זה יקשה
עליו מאוד לבצע את השינוי.
סביבה תומכת פירושה: בן זוג, משפחה קרובה
וחברים קרובים, סביבה זו חשובה לאדם בעיקר מבחינה נפשית.
הדרכים ליצירת סביבה תומכת:
כדי ליצור סביבה תומכת:
- נדבר
בגוף ראשון (אני..)
- נימנע
מביקורת כלפי עצמנו וכלפי הסובבים אותנו, ועל כך אפרט להלן.
כאשר אני מדבר בגוף ראשון אני
גורם לבת/לבן הזוג שלי ולסביבה לרצות לתמוך בי.
בדיבור בגוף ראשון אני עושה שינוי גם בעצמי,
אפשר לומר שבדרך זו גם אם לא אקבל תמיכה מבחוץ, אני יוצר סביבה תומכת בתוכי בכך
שאני נותן מקום לרצונות שלי ולצרכים שלי לדוג': "יעשה לי טוב אם תביא/י לי
כוס מים", "אני צריך/ה עזרה בהרמת השולחן..".
בנוסף, כאשר אני משתמש בגוף ראשון אני
מגיע לתובנה שהתחושה שלי היא הרגשה אישית שלי ואינה תואמת בהכרח את התחושה של
הסביבה. אברר אותה- אומר מה הרגשתי ומה זה
עשה לי.
בהתבטאות כגון: "נפגעתי כש... ולא
"את/ה פגעת בי.." אני מציין מצד אחד את הרגשתי הסובייקטיבית (ותוך כדי זה
אני לומד על עצמי), ומצד שני אני מאפשר לא
לקבוע עובדה ולקחת אחריות על המצב.
התנהגות זו יוצרת תקשורת מקרבת ומבטלת
התנגדויות מצד הסביבה.
דבר נוסף שעלינו לעשות כדי לקבל סביבה
תומכת הוא להימנע מביקורת.
התנהגותנו בסביבה מוּנַעַת מהתת- מודע, אם
נתבונן על המחשבות שלנו נראה שבין אם אנו רוצים ובין אם לא אנו נוטים לקטלג. אנו מרבים לבקר באופן ספונטני בלי לשים לב והדבר
משפיע עלינו בהתייחסותנו לאדם שמולו אנו
עומדים.
מה זה ביקורת?
ביקורת היא רשימה ענקית שיש במוחנו שעל
פיה אנו קובעים כיצד צריך להתנהג, איך
צריך להראות, כיצד יש לדבר וכו'.
את הרשימה הזאת אנו מציבים לאחרים
ולעצמינו ואף מוסיפים לה ציונים.
מי שאינו תואם את רשימה זו (לעיתים גם
אנחנו) "יזכה" לביקורת מצידנו.
אותו אדם מרגיז אותנו כשהוא פועל בדרך
מסוימת או שלא פועל בדרך בה אנו רוצים שיפעל, או בדרך שהכתיבו לנו שעל-פיה צריך
לפעול.
דוגמאות ל"רשימות" הנמצאות
במוחנו: "אנשים טובים הם אנשים יפים", אדם שאוכל בעמידה הוא אינו מנומס וחסר תרבות", "לא קרבי זה לא
הכי" וכו'.
על פי הכללים הנ"ל אנו קובעים אם העומד
מולנו הוא מוסרי או לא, הוא טוב או רע, הוא
חלש או חזק.
ביקורת נוספת שעולה לנו היא ביקורת
הבאה "מבריחה אל הרוח"-
לעיתים מפריעה לנו התנהגותו של אדם
מסוים ואנו מתרצים את כעסנו בכך שאותו אדם עבר על איסור כלשהו או על אידיאל כלשהו.
אפשר לזהות ביקורת זו כאשר אני מרגיש
צורך להציב לכולם מידות וערכים. לרוב, הדבר נובע מפחד שאני מלביש עליו אידיאל
רוחני.
לדוג' התבטאות של אדם כגון: "אסור
ללכלך", "אצלי הביקורת היא רק בונה".
חשוב לציין שכל המשפטים והערכים הם נכונים
בפני עצמם, אך הם אינם אמורים להפעיל אותי רגשית כאשר אני נתקל באי יישומם אצל אדם אחר.
"התוכחה" , אם כן, מאוד
בעייתית: ישנם אנשים יחידי סגולה שיכולים לתת תוכחות, בד"כ אותם אנשים שכן
יכולים להוכיח יעשו זאת בדרך אחרת ולא בדרך של ביקורת.
איך נוצרה רשימה זו?
רשימה זו נוצרת לנו במהלך שנות חיינו
ומושפעת מאוד מהחינוך ומהסביבה בה גדלנו: מחינוך של ההורים, מהחברה, מציפיות יתר,
מרצון להידמות לאחרים. את הכללים של רשימה זו הצבנו לעצמנו ואנו מציבים אותה
גם לאחרים.
כיצד אנו מבקרים?
כל ביקורת שעולה בראש יכולה לעלות משלוש סיבות שונות:
א.
האדם שאני מבקר אותו משקף לי את עצמי או
משקף דבר הנמצא בי.-
לעיתים אנו מבקרים אדם אחר שמשקף לי תכונה הנמצאת בי, תכונה זו נמצאת בי וגם בו ובד"כ
מדובר בתכונה שלילית.
לדוג': קיימת בי תכונת העצלנות,
כאשר אני רואה אדם המתנהג בעצלנות הדבר "מקפיץ" אותי.
ב.
האדם שאני מבקר משקף את הקוטבי לי- אין לי אותה התכונה ולו יש או ששנינו לא מאוזנים.
לדו': אני מסודר כרוני והוא "בלגניסט"
כרוני, אני נקי באופן כפייתי והוא מאוד לא נקי.
כאשר אני נמצא בסיטואציה הנוגדת תכונה שבי, באופן
אוטומטי אני שולל ומבקר את השני.
ג.
ביקורת פסיכולוגית- נתקלתי בהתנהגות מסוימת של אדם
מיד עולה בי הרצון לתת לו ציון/ לכעוס עליו/ לחנך אותו/ לשפוט אותו/ להאשים אותו,
למעשה, אותו האדם "הקפיץ" אותי.
יכול להיות שהוא משקף את אחי,
או את אבא שלי (הפעיל את "ילד המינוס" שבי).
לדוג': נתקלתי בהתנהגות אדישה
של אדם אחר מולי וזה הקפיץ אותי וגרם לי לבקר אותו,
למה? מכיוון שזה הזכיר לי את
התכונה "המעצבנת" של אחי, איתו חייתי בילדות ואת ההתנהלות שהייתה בינינו
אז עם כל המשתמע מכך.
כדי ליצור סביבה תומכת עלינו לבטל את
הביקורת!
איך מתמודדים עם ביקורת?
שלב א': אני מודה שהביקורת אינה טובה- בשביל להתחיל ולעבוד על נושא הביקורת עלי
ל"הוריד" את כל התירוצים במוח המצדיקים מתן ביקורת, דוגמא לתירוץ קלאסי:
"ביקורת בונה-"אם אני לא אבקר
איך יהיה ניתן לתקן...", "כל אחד יעשה מה שהוא רוצה???!!!.." -
השכל לא יכול לעשות שינוי אם הוא מקדש את התירוצים. בשביל לעשות שינוי בשכל אני
צריך להגיע למצב בו אני מבין שביקורת זה דבר לא טוב.
שלב ב': אני מזהה שאני מבקר- הדרך לזהות
שאני מבקר הינה דרך בחינה עצמית במהלך שבוע שלם ורישום כל ביקורת שעולה לי: עולה בי
צורך לתת ציון, עולה בי כעס, הפעילו אותי רגשית, "בא לי" לשנות מישהו,
רואה מישהו ויש לי דעה עליו.
שלב ג': אני בודק מהיכן באה הביקורת,
למה זה "הקפיץ" אותי?
- האם
יש את אותה התכונה?
- האם
זו תכונה ההופכית לי?
- האם
זה מזכיר לי את אחד ההורים או אחד האחים (בתכונה מסוימת או בהתנהגות מסוימת).
שלב ד: אני מתחיל לבטל את הביקורת- לפעמים
בעצם הזיהוי, הביקורת פוחתת.
במהלך הדברים אזכיר מתי מותר לנו לבקר.
עשרה כללים לזיהוי ביקורת וטיפול בה:
1. דבר
המפעיל אותי מביא אותי לבקר.
כל דבר שיש לי עניין
איתו, שמקפיץ אותי, שמכעיס אותי- מזמן ביקורת מתוך הסתכלות שאינה
אובייקטיבית.
אם ביקורת שנאמרת לי מנהלת אותי רגשית (אני לא מצליח להירדם, אני לא
מפסיק לחשוב
על כך...) זהו הסימן שהיא נוגעת בי
במקום רגשי.
בד"כ ברגע שאני מרגיש שמישהו מאיים
עלי בנקודה רגישה, כדי לאזן את עצמי ולהרגיש טוב עם עצמי
אני מיד מבקר אותו ובכך "מוריד אותו"
ו"מעלה את עצמי"("משקולת").
2. כשאני מחובר לעצמי אני רואה מהות.
ככלל כל מה שאני רואה בחוץ משקף
את הפנים שלי, לאו דווקא בהקשר לביקורת.
לדוג': קניתי רכב מאזדה בצבע
אדום, מאותו הרגע אראה בכל מקום את אותו הרכב.
אדם רץ ברחוב- האחד יגיד שהוא גנב
והאחר יאמר שהוא רץ לאוטובוס.
כאשר אני מבקר אדם, למעשה אני
מבקר את התדמית שלו.
ולמה אני רואה את התדמית שלו? כי אני נמצא
בתדמית. לדוג': אני נתקל באדם הנוהג בחוסר ביטחון
זה מפריע לי ואני מבקר אותו על
התנהגותו, למעשה שנינו בתדמית גם הוא חסר ביטחון וגם אני.
או לחלופין אני נמצא בתדמית
ומבקר את המהות של אדם אחר, לדוג': אני מבקר אדם שמראה חולשה, מפני שאני לא יכול
להראות חולשה, אצלו הבעת החולשה היא המהות שלו.
ככל שאני מתחבר לעצמי הביקורת
מצטמצמת. כשאדם מחובר לעצמו, יראה אצל
אחרים את המהות שלהם.
- כשמבקרים
אותי לא לקבל את הביקורת אם לא מגיע/ מתאים לי.
כשמישהו אומר לי ביקורת אבדוק
את הדברים, אם מתאים לי אקבל ואם לא, לא אקבל.
אם אני בטוח בעצמי אני לא נותן לאף אחד
להיכנס למרחב הפרטי שלי.
- אדם שמבקר את עצמו אינו
יכול לעשות עבודה על עצמו.
עלי להתבונן בעצמי ולסלוח:
אני לומד איך ולמה אני פועל, אני סולח לעצמי
ואני גם יודע שאני
יכול ליפול וגם לקום.
- כדי ליצור סביבה תומכת ישנן
פעולות שיש להימנע מהן:
·
לא לבקר
·
לא לשפוט (כדי לשפוט אני צריך
לדעת את כל הנתונים, לשפוט רק אם נתבקשתי, עלי לשמוע את כל הצדדים ולהיות אובייקטיבי.)
·
לא לחנך - בין שווים לא מחנכים.
·
לא ללמד- אלא רק ע"י דוגמא
אישית
·
לא להאשים - אדם הרוצה לצבור כוח
מאשים.
אם הוא תוקף את התדמית של
האחר הוא יפעיל אצל האחר את ההישרדות ומשם הוא יגיב.
אם הוא יתקוף את המהות הוא לא
יזיק, אך הדבר אינו לגיטימי.
- אסור להשתמש במשכון – משכון הוא שימוש במידע
על הזולת בין לאחר ששיתף אותי ובין שאני יודע עליו ממקור אחר.
כשאני משתמש באותו המידע "כנגדו" בעת ויכוח
או בזמן מריבה זוהי ביקורת בוטה והיא חוסמת את האדם רגשית.
למשל:
אדם שיתף את
חברו בתכונת חוסר הביטחון שלו, בעת וויכוח "משתמש" חברו במידע זה כדי
שבסופו של דבר ידו תהיה על העליונה (בין במודע ובין אם לא.)
7. ישנן מילים שאיתן לא פותחים משפט, גם זו
ביקורת.
- המילים
הנ"ל הבאות בראש משפט נשמעות כביקורת: למה, דווקא, אבל.
לדוג': אני משתפת חברה במקרה הקשור
לילד שלי וכתגובה לדברי היא עונה: " דווקא אצלי..." תשובתה מנוסחת כהשוואה ביקורתית ביחס למישהו אחר
(במקרה זה מדובר בי.)
- ביקורת
אף יכולה לבוא בנתינת מחמאה על-דרך השלילה: "היום את נראית
טוב", משמע אתמול לא. "סוף סוף הצליח לך" משמע לפני כן
לא הצלחת.
8. אסור להשתמש בהתניות הבאות מסיסמאות.
"כך צריך להתנהג", "כך ילדים צריכים להיות",
וכן משפטי תנאים היוצרים ציפיות.
משפטים אלה אף משדרים שאין דרך
אחרת, זו הדרך היחידה. סיסמאות אלו נשמעות
כביקורת.
- אפשר לשדר ביקורת גם ללא
מילים:
בטון המתלווה לדברים ובשפת הגוף: שתיקה רועמת, עיניים זועמות או נוזפות,
עמידה תוקפנית.
- הצבת "רף" לילד
הינה ביקורת סמויה- הצבת רף לילד, מכניסה אותו לפחד ועמדת
התגוננות.
אני מצפה ממנו, הציפייה היא סוג של
ביקורת.
לדוג': "אתה הכי חמוד בעולם",
"אתה הכי יפה"- מעביר את המסר שאתה צריך לעמוד בציפיות אלו.
עלינו לתת לילד חיזוקים ביחס
לעצמו ולא ביחס לאחרים, נאמר לו: "אתה ילד מדהים".
מתי מותר לבקר?
- כשאני מעורב-
כשנפגעתי מהעניין ולא מהסיבות הנ"ל. כגון:בסופרמרקט, בתאונת דרכים.
בסופרמרקט,
אם נפלה טעות במחיר של מוצר מסוים שהטעתה אותי, הלקוח, אבוא ואבקר, אך כמובן עלינו
לזכור לדבר לעניין ולא להכניס אמוציות לשיחה.
- כשיש חוקים למקום-
מקום עבודה, מורה, מנהל, בוס- ניתן לבקר.
במסגרות
אלו הביקורת היא לגיטימית כאשר ישנה עבירה על חוקי המקום (כגון: ביה"ס, משרד,
ישוב וכו'.)
- כשהתבקשתי
- מותר לי לבקר אם האדם שמולי מבקש שאבקר אותו על התנהגות מסוימת.
- "בעבודת מודעות" - אני
יודעת איך "לעבוד" ובכל זאת אני מתחמקת מ"עבודה" אני
יודעת כיצד עלי להתנהג כיצד עלי לחשוב, אך אייני רוצה להשקיע מאמץ, במקרה זה
מותר לי לבקר את עצמי.
ככלל
גם כאשר מותר לבקר חשובה צורת הביקורת,
עדיין
צריך לדעת איך לומר את הביקורת, הביקורת צריכה להיות עניינית ולא אישית!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה