אמא חבקיני חזק -פירסום

כמה פעמים הבטחנו לעצמנו: "את הילד הבא אגדל בצורה נכונה יותר!" ?

כבר מגיל קטן אמרתי לא פעם לעצמי או לאמא שלי: 
"אני לא אהיה כמוך, אני לילדים שלי אתן ... "

בין אם היו אלה ממתקים שחשקתי, או שנת צהריים שנכפתה עלי, וניסיתי בכל הכוח להתנגד לה.

מאוחר יותר, כשהפכתי לאם, חלק מ"הנדרים" אכן קיימתי, חלקם ראיתי "ממבט-על" שלא מתאים ולא טוב להתנהל בצורה שרציתי עם הילד וויתרתי, ואת "הנדרים האחרים" רציתי ליישם, אך גיליתי שזה לא פשוט.

במהלך השנים למדתי וקראתי על הורות מה צריך ומה כדאי לתת לילד. חלק מן ההמלצות הצלחתי ליישם וחלק לא.

הבנתי שמאוד קשה לי לשנות התנהלות רגשית מסוימת מול ילדיי.

עם הזמן, בסדנאות שעברתי ובלימודי מנחים מטפלים הוליסטים למודעות עצמית אצל עליזה בן דוד, הבנתי שאם אני רוצה לעשות שינוי משמעותי, עלי להתרכז קודם בעבודה עם עצמי, והשינוי שלי ישפיע על ילדיי.

השלב הראשון של בניית הרגש נעשה עם ההורים: עם אמא, עם אבא ומאוחר יותר עם החברה.

השלב שבין ארבעה חודשים לעוברות לבין גיל שבע שנים, הוא השלב הראשון והמשמעותי ביותר, מכיוון שבו מתרחשת התפתחות פיזית גדולה לצד התפתחות רגשית מנטאלית.

כל פוטנציאל רגשי שהילד מקבל בשלבים אלו, מאפשר לו אחר כך לתקשר רגשית באופן הנכון עם הסובבים אותו.

התנהלותנו הרגשית כהורים במהלך גידול ילדינו בגילאים אלו, משפיעה מאוד על הילד בבניית האני עצמי שלו ואף משליכה על התמודדותו מול החברה בעתיד.

בסדנא "אמא חבקיני חזק"   נתמקד ברגשות המשמעותיים, נלמד מי מפתח אותם, היכן הם ממוקמים בגופנו, מה תפקידו של כל רגש, מהם התדרים המשפיעים על הרגשות, וכן נבצע תרגילים חווייתיים המראים את השלכותיהם של הרגשות עלינו כיום, ונלמד איך ניתן לתקן אותם כבוגרים, אם נחסכו מאיתנו כשהיינו ילדים.

מה נסתר מתודעתנו אך משפיע על חיינו?

בתת המודע מאוחסנים ומקוטלגים הפחדים והסודות ששמרנו מגיל קטן מאוד.

לולא היה הדבר משפיע על חיינו, השד לא היה נורא: " כי מה שאני לא יודע לא מזיק."

הבעיה צצה כשחוויות אלו משפיעות על ההתנהלות הרגשית שלנו במהלך היום יום, שכן לתת מודע יש כוח רב בקביעת איכות חיינו.

כיצד תת המודע "עובד" ?

כבר בגיל הילדות, ככל שהילד קטן יותר, כך יש לו קושי גדול יותר "לשלם מחיר".

אם הוא נתקל בסיטואציה לא נעימה מול ההורים, הרגשתו הפנימית היא:

"אם המחיר שאשלם הוא- שאבא ואמא לא יאהבו אותי אז אני מת".

הוא מרגיש כך מכיוון שהוא הוא תלוי בהם ולכן אין לו היכולת לשלם מחיר.

אדם שאינו מסוגל לשלם מחיר, אינו יכול לכאוב.

כי בשביל לכאוב אנו צריכים לדעת לכאוב, לראות את המציאות כפי שהיא.

אז מה אנו עושים? מדחיקים.

התת מודע מציע כביכול פיתרון: כל מה שקשה לך נשים בתת מודע כדי שתוכל לגדול.

זהו מנגנון מדהים של הגוף שכילדים הוא מועיל לנו מאוד ומשרת אותנו, אך כמבוגרים הוא חוסם אותנו.

לו היה המנגנון הזה נפתח בהגיענו לגיל שמונה עשרה, זה היה נפלא, אבל לא כך קורה!

המנגנון גורם לנו לשכחה, אך בכל פעם בתור מבוגרים כשאנחנו חווים סכנה  או נכנסים למצב של הישרדות, או חשים טלטלה רגשית קשה, מיד נדלקות אצלנו נורות אדומות.

לעיתים אנו אף מרגישים את ההשפעה באופן פיזי ונפשי בגוף: דופק מוגבר, טונוס שרירים מכווץ, האדרנלין עולה בדם עד כדי חרדות וחולשה פתאומית.

איננו יכולים להודות בפחד שלנו, ולכן אנו מתחמקים תוף שימוש בתירוצים מתירוצים שונים כדי להסביר מדוע לא נעים לנו, מדוע אנו לא רוצים ללכת למקום מסוים , מדוע איננו  רוצים לעשות מעשה מסוים:

"לא רוצה ללכת לשם כי האנשים.."

באותו הרגע ממש, כל מה שהדחקנו לתת מודע מנהל לנו את החיים.

היכן נמצא התת מודע?

כיצד הוא משפיע על ההחלטות שלנו ועל מצב רוחנו ?

 איך אנו מתקנים הרגשה זו?

 בסדנא "סוד נסתר" נדון בשאלות הללו.

"הוא מעלה לי ת'סעיף " – למה?

במהלך היומיום קורה לנו שהאדם איתו אנו באים במגע-  בן זוג, הילד או כל אדם אחר "מעלה לנו ת'סעיף",עד כדי כך שקשה לנו לעצור מ"להתנפל" עליו.

התנגדות זו לאותו אדם יכולה להתבטא באמירת ביקורת כלפיו  ויכולה גם להתבטא בשפת גוף ובטון דיבור.

תופעה זו קורה לכולנו בתדירות רבה במהלך היום יום, אלא שלעיתים אנחנו לא שמים לב להתנגדות הפנימית שעולה בנו.

כל מפגש שלנו עם דמות כלשהי עוברת אצלנו מיד סינון וסימון הירארכי: היכן האדם שממולנו  בסקאלת סרגל המוסר שלנו או במדד של רף מסוים שאנו מציבים בד"כ לעצמנו ובעקבות כך גם לאחרים.

ההתנהגות שלנו כלפיו מתנהלת אוטומטית בהתאם ל"מדד" הפנימי שלנו בין אם אנו שמים לב להתנהגות שלנו ובין אם לא.

אחת הדוגמות הבולטות היא ההבדל בהתייחסותנו לבני האדם עפ"י הלבוש החיצוני שלהם:

כשאנו פוגשים אדם הלבוש  בחליפה ועניבה-  אוטומטית הוא יחשב בעינינו משכיל ותרבותי, ויחסנו אליו יהיה יחס מכבד, לעומת זאת כאשר אנו פוגשים אדם בלבוש מרושל נייחס לו תכונות של חולשה וחוסר סדר, והתנהגותנו אליו תהיה פחות מכבדת ולעיתים אף מזלזלת.

יש אנשים שבקריאת שורות אלו "יצקצקו" בלשונם ויאמרו: "לי זה לא קורה" או "ברור, ככה לא מתנהגים".

גם כאן חשוב לציין שהתגובות שונות מאדם לאדם: כל אחד צריך להתבונן פנימה לעשות חשבון נפש עם עצמו ולראות כיצד הוא פועל בסיטואציות דומות.

בשביל תקשורת נכונה יותר, מקרבת יותר, ואף למען ההתפתחות העצמית שלנו,  כדאי שכל אחד מאיתנו יתבונן בתגובותיו השונות כלפי הזולת וישאל את עצמו:

האם הגבתי באובייקטיביות?

אם משהו בדבריו הרגיז אותי, לבדוק,  מה הסעיר אותי ולמה?

מדוע התנהגות של אדם מסוים "הסעירה" דווקא אותי ולא את האחר שנכח באותה סיטואציה?

 מה זה אומר?

 מתוך התובנה שתצמח בעקבות השאלות הללו, נבדוק כיצד נוכל לתקשר נכון יותר עם הסובבים אותנו.

כל זאת נלמד ונתנסה בסדנא "אתה מקפיץ אותי".